שמן הבלוע בתוך כלי אם נחשב לטהרה בלועה

בסוגייתנו מבואר שאדם שבלע טבעת, גם אם נכנס למקום טמא, הטבעת לא נטמאה, וכן דבר טהור שהיה בלוע בבעלי חיים אינו מקבל טומאה.
והנה כתב הרמב"ם (טומאת מת פ"כ ה"ה) שדבר טהור אינו מקבל טומאה רק אם בלוע בתוך בטן נפש החיה, אבל דבר טהור הבלוע בתוך כלי מקבל טומאה. אולם הראב"ד חולק וסובר שגם דבר הבלוע בכלי אינו מקבל טומאה, והביא לזה ראיה ממשנה בכלים (פ"ט מ"ד-ה) שספוג או כלי חרס שבלועים בתוכם משקים טמאים, ונפלו לאויר התנור, הרי הם מטמאים את התנור, והטעם שמטמא את התנור כיון שסוף המשקה לצאת.
הרי שרק משום שסופו לצאת מטמא, אבל אם המשקה הטמא אין סופו לצאת מהכלי אינו נטמא כיון שהוא בלוע.
ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' קטז אות ד) כתב, שצריך עיון קצת למה הבלוע בכלים אינו נטמא, והלא בסוגייתנו הקשתה הגמרא שמצינו רק שבלוע באדם אינה מקבל טומאה, ומנין שגם בלוע בבהמה אינה נטמאת, ומתרצת הגמרא שזה נלמד מקל וחומר, אם כן בבלוע בכלי שאין קל וחומר מדוע בלוע אינה נטמאת, ואולי יש לומר שכיון שהגמרא הוכיחה שגם הבלוע בבהמה אינה מקבלת טומאה, אם כן אנו רואים שהתורה לא אמרה זאת דווקא באדם, ולכן אנו אומרים שבכל מקום בלוע אינו מקבל טומאה גם כשנמצא בכלים.
והנה ידועה קושיית הבית יוסף (או"ח סי' תרע ד"ה מאי חנוכה) למה עושים זכר לנס חנוכה שמונה ימים, והרי בפך שמצאו היה שמן ליום אחד, ואם כן הנס היה רק שבעה ימים. ובשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ד ח"א סי' קד) תירץ על פי מה שהקשו התוספות (שבת כא: ד"ה שהיה) מה הועילו בזה שמצאו פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול, והלא גזרו על הנכרים להיות כזבים, וזב מטמא גם בהיסט הפך בלא נגיעה, ואיך יש ראיה מחותמת הכהן גדול, שגם לא הסיטו את הפך. וכתב שיש לתרץ שני קושיות אלו על פי האמור בסוגייתנו שדבר טהור הבלוע בתוך גוף האדם או בתוך בהמה אינו מקבל טומאה, ולפי זה יש לומר שהנס היה שכל טיפה של שמן היה בלוע בו עוד שבעה טיפות של שמן, והשמן שנוסף מהנס היה בלוע בתוך השמן שהיה בפך, ולכן לא נטמא השמן הזה כי שמן בלוע אינו נטמא, והשמן הטמא נתבטל ברוב השמן שהיה בו מהנס, ואם כן הנס היה גם ביום הראשון, כי בלי השמן של הנס לא היה אפשר להדליק עם השמן גם ביום הראשון כי היה טמא, ורק בגלל השמן שנוצר על ידי הנס, היה אפשר להדליק גם ביום הראשון.
וביאר בדובב מישרים שדברי השואל ומשיב נאמרו לפי שיטת הראב"ד שגם דבר טהור הבלוע בתוך כלי אינו נטמא. ובספר שמן למנחה (חנוכה אות י) הקשה על תירוצו של השואל ומשיב שהוא סותר עצמו, שכתב (שם ח"ב סי' ג) שבקדשים גם דבר טהור בלוע מקבל טומאה, ושמן חנוכה הוא שמן קודש, וכתב שיש ליישב ולחלק בין טומאה בלועה לטהרה בלועה וצ"ע עוד. עוד הקשה שאם השמן נטהר משום שנתבטל בשמן של נס, למה היה צריך להיות מונח בחותמו של כהן גדול, הרי גם אם היה פתוח היה כשר כיון שנתבטל ברוב של השמן הבלוע בו, ותירץ או שמעשה שהיה כך היה, או משום שאם לא היה מונח בחותמו היה פסול משום היסח הדעת שהוא פסול הגוף ולא מועיל בזה ביטול.