שעון של בית עבודה זרה
בסוגייתנו מבואר שאסור לעבור תחת נוף של אילן של עבודה זרה כשיש דרך אחרת ללכת בה, ובתוס' (ד"ה אי דאיכא) כתבו שדרכא אחרינא היינו כשיש דרך אחרת קצרה כמו זו, שאם גם דרך ארוכה בכלל, הרי אין לדבר סוף, שלעולם יכולים למצוא דרכים ארוכות.
באז נדברו (שו"ת ח"ז סי' עה) נשאל אם יש ללמוד מדברי התוס' לענין גדר החיוב לילך בדרכא אחרינא משום צניעות, שמבואר בגמרא (ב"ב נז:) שאסור לילך במקום שנשים שעומדות על הכביסה, ואף אם עוצם עיניו ולא הולך בדרכא אחרינא נקרא רשע.
והשיב שענין זה תלוי ביסוד הטעם מדוע נקרא רשע אף כשעוצם עיניו, אם הטעם הוא מפני שמראה שאינו מפחד מחטא ואינו בורח ממנו, לפי זה אם הדרך השניה יותר ארוכה יתכן שאינו מחוייב לילך דרכה, אך לפי מה שהוכיח שהטעם הוא מפני שיש לחשוש להרהור גם כשעוצם עיניו, לעולם צריך ללכת בדרכא אחרינא אפילו אם היא ארוכה יותר, שמה בכך שהיא ארוכה, סוף סוף הרי הוא נכשל בהרהור.
