תולעים בקמח
נאמר בתורה (ויקרא יא מא) באיסור אכילת תולעים, 'וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל'. ומכאן למדו חכמים שאם לא שרצו על הארץ לא נאסרו, דהיינו כל שלא פירשו, וכמו שכתב בשולחן ערוך (יו"ד סי' פד ס"א), שלא נאסרו אלא תולעים שפירשו מהפרי, אך תולעים שלא פירשו לא נאסרו. ואם אין ידוע אם פירשו או לא, הרי הם אסורים כמבואר בשולחן ערוך (שם ס"ז).
ועל פי כלל זה דנו הפוסקים בענין קמח שיש בו תולעים שלא פירשו מן הקמח החוצה, אם התולעים נחשבים כמי שלא פירשו. וג' שיטות יש בזה בפוסקים.
שיטת החכמת אדם (כלל לח סי"א) שבקמח אפילו אם לא פירשו התולעים ממנו החוצה ואפילו אם לא פירשו לדופני הכלי, אלא רק רוחשים בתוך הקמח, הרי הם אסורים באכילה, כיון שכל גרגיר קמח נידון כפרי בפני עצמו, והתולעים הרוחשות בתוך הקמח הרי הן כפירשו מפרי לפרי, ותולעים שפירשו אסורים באכילה. וכן כתב בפרי תואר (ס"ק יב) שכשהתולעים הולכות ממקום למקום בתוך הקמח הרי זה כפירשו מפרי לפרי.
שיטת הש"ך (ס"ק טו) והט"ז (סק"ז) שתולעים שנמצאו בתוך הקמח לא נאסרו עד שיפרשו מהקמח ויצאו לדופני הכלי, אבל אם עדיין הם בתוך הקמח לא נאסרו אף על פי שפירשו מגרגיר לגרגיר. ושיטת הפרי חדש (ס"ק יז) שתולעים הגדלים במשקים וכן בכל דבר לח שנבלל יפה כגון קמח וכיוצא, שהתולע אינו מתגדל בתוך חור כמו בפירות וקטניות, קיבלו חכמים שתולעים אלו זהו דרך גידולם לפרוש מן הקמח והמשקים לדופני הכד ולחזור, והרי הם מותרים אפילו אם פירשו לדופני הכלי, ורק אם יצאו מהכלי הרי הם אסורים.
וכתב בנודע ביהודה (שו"ת קמא יו"ד סי' כז), שמסתבר לפסוק כדעת הפרי חדש, ואף שרוב הפוסקים חולקים עליו, מכל מקום בתערובת של קמח כמו קמח שעשו ממנו לחם, שמן התורה התולעים בטלים בתערובת אף על פי שהם בריה, ואז אם לא נודע שיש שם תולעת עד אחר האפיה, ויש ספק אם פירשה לדפנות הכלי, אם סומך על דעת הפרי חדש ומיקל כשמונח בכלי אין למחות בידו, עיי"ש.
וכתב בדרכי תשובה (סק"ס) שיש להביא ראיה מסוגייתנו כדעת הש"ך והט"ז שתולעים הנמצאים בתוך הקמח ולא פירשו לדפנות הכלי אינם נחשבים כמי שפירשו מפרי לפרי, ודלא כחכמת אדם. שבגמרא מבואר שהיה מקום לומר שאם משלה האש במקצת מן הקומץ, אין זה נחשב כאילו משלה בכולו, כיון שהוא כנפרד, ורק באבר אחד אם משלה האש בכולו נחשב כאילו משלה בכולו שכולו מחובר. אך באמת אינו כן, ואף בקומץ שמשלה האש במקצתו הרי זה כאילו שלטה בכולו. ומבואר שלמסקנא אף הקומץ חשוב כמחובר כולו וכדבר אחד, ומכאן נלמד שגוש קמח חשוב כגוף אחד ולא כפירות נפרדים, ואם רחשו בתוכו תולעים אינם חשובים כפירשו מפרי לפרי, וכדעת הש"ך והט"ז.
