דג קרפיון חדש בלי קשקשים

הפוסקים דנים בענין המצאה חדשה של המומחים לגידול דגים, שהתחכמו לשנות את דרכי גידולם של דגי קרפיון המוחזקים מעולם כדגים טהורים, ועתה פיתחו שיטה חדשה שלא יגדלו להם קשקשים כלל, על ידי שמגדלים אותם בבריכות מיוחדות ומאכלים שונים, ונקרא קרפיון העור. ויש לדון אם פנים חדשות באו לעולם ומין דג חדש הוא ואסור לאכלו משום שאין בו קשקשים, או שהתורה התירה את מין דג זה שיש בו קשקשים והקשקשת היא סימן טהרה למין הדג, ואין להתחשב בשינויים שנעשו בידי אדם.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קכא) דן בשאלה זו על פי דברי החתם סופר הנ"ל בפשט היראים, שהלכה למשה מסיני שאם ימצא בזמן מן הזמנים שישתנה טבעו של עוף טהור וידרוס, הרי הוא נהפך לעוף טמא, ואפילו תורים אם ידרסו יהיו טמאים, ואם שוב יפסיק לדרוס יחזור להתירו.
ולכאורה הוא הדין בנידונינו, יש לומר שכיון שנשתנה טבע הדגים ועכשיו הם נולדים בלי קשקשים, נהפכו לטמאים.
ודחה זאת, שאינו דומה מה שנשתנה בטבע למה שנשתנה על ידי התחכמות שעשו מומחים, שהחתם סופר חידש רק שאם ישתנה הטבע של עוף טהור וידרוס, ישתנה גם דינו, אבל מה שמבטלים הקשקשים על ידי אדם אין זה נחשב שינוי בטבע. ועוד, שהרי דריסה הוא סימן המובהק של עוף טמא, מה שאין כן העדר קשקשים אינו סימן טומאה רק שאין לו סימן טהרה.
אך לפי מה שביאר הרמב"ן (ויקרא יא ט) שהטעם שהצריך הכתוב סנפיר וקשקשת, כי דגים אלו שטים לעולם במים עליונים ובמקום שהמים צלולים ויקבלו גידול באויר הנכנס שם, ולכן יש בהם קצת חום דוחה מהם שפעת הליחות כאשר יעשה הצמר והשער וגם הציפורנים באדם ובבהמה, ושאין לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם בתחתיות המים ובעכוריהם, ולרוב הלחות ואפיסת החום לא ידחה מהם דבר, ועל כן הם בעלי לחה קרה דבקה קרובה להמית. א"כ יש להסתפק כן גם במין טהור שאם לא ימצאו בו קשקשים יתכן שגם טבעו נשתנה כיון שאינו שט עוד במים העליונים, וכמו עוף הדורס.
אולם הזכיר בשבט הלוי מה שהובא לעיל, שלדעתו עצם חידושו של החתם סופר צע"ג, והיראים אמר רק שעוף שאין אנו יודעים מהותו ואנו רואים אותו דורס עלינו להחזיקו בטמא גמור מימות הבריאה, והסימני טהרה שיש לו הם שינוי הבריאה, אבל לא יתכן שיהא שינוי מטהור לטמא ומטמא לטהור. וא"כ גם דגים אלו עדיין בחזקת טהורים על אף שהצליחו לשנות את טבעם.
אמנם למעשה כתב שצריך למחות ביד העושים כן, מפני שאם יאכלו דג זה שאין לו קשקשת כלל, יבואו להכשיר בטעות דגים אחרים שמעולם לא היה להם קשקשים. ועוד, שמשנים בכך לגמרי צביון הנברא, ואסור לכתחילה לשנות מעשה בראשית מצורתם וצביונם, ומצוה למנוע המומחים שלא יתעסקו לשנות מעשי בראשית, וקורא עליהם מה שנאמר (קהלת ז כט) 'אשר עשה האלקים את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים'.
וכעין זה כתב בשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' ו), שלכתחילה אין להתעסק בשינוי טבעים ויצירת מינים חדשים שזה שינוי ממה שאמרה תורה (בראשית א כא) 'למינהו', וגם כי לבסוף יבאו להתיר לעצמן שאר דגים שאין להם סנפיר וקשקשת. וסיים שיש לכנס גדולי ישראל ולדון אם יש לאסור דגים אלו לגמרי מפני שהתורה אמרה כי כל דג שאין לו סנפיר וקשקשת אין לאכול.
ובשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' נז-ס) האריך בנידון זה, והעלה שדגים שאין להם קשקשים, אף אם ברור לנו שנולדו מאב ואם דגים טהורים, מכל מקום כיון שהדגים נולדים מביצים לא שייך בהם הכלל שכל היוצא מן הטהור טהור, אלא צריך דווקא סימני טהרה, כמבואר בתוספות (נדה נ:), ואף לדעת הרמב״ם (מאכלות אסורות פ"ג הי"א) שגם בדבר הנולד מן הביצים הולכים אחר מי שיצא ממנו, מכל מקום כשבא לפנינו דג שאין לו סימן טהרה, אף אם צורתו כדג טהור והמגדלים אומרים שנולד מדג טהור, הרי צריכים לזה עדות של עד כשר שהוא עצמו גידלו ומעיד שיצא מן הטהור, וא׳׳כ פשוט שאם יגדלו דגים טהורים בלא קשקשים לא תהא שום אפשרות להעיד שהם יצאו מן הטהור, כי מי יעיד על רבבות דגים שיצאו מן הטהור, וברור ופשוט שאסורין באכילה ככל דגים שאין להם סימני טהרה. וראה עוד בשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' פח).