הדלקת נר אחד עבור אביו ואמו
בתורה לשמה (שם) דן, גם לגבי המנהג להדליק נר בעד נפש הנפטר כל י"ב חודש, אם ידליק נר אחד לאביו ואמו, או שצריך שני נרות.
וכתב, שצריך להדליק נר לכל אחד ואחד בפני עצמו, כי דבר זה אפשר לתקנו בכך ולא יעשה נר אחד בשותפות לשניהם, ורק אם הוא עני ואין ידו משגת, ומוכרח להדליק נר אחד לשניהם יעשה כן, שאינו מחויב לחזור על הפתחים בשביל להדליק נר למנוחתם.
והנה כתב הרמ"א (או"ח סי' תרי ס"ד), שנוהגים ביום כיפור להדליק נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. וכתב באליה רבה (סק"ד) שמשמע, שדי בנר אחד לשניהם [וכן כתב המשנ"ב (ס"ק יב)], אך מצאתי בספר אמרכל שכתב שמצא בתרגום על מגילה [לפנינו זה לא נמצא], שהמן הלשין לאחשוורוש על ישראל, שבליל יום הכיפורים מדליקים נרות על סכום בניהם וסכום אבותיהם, משמע שמדליקים לכל אחד.
ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' צד) כתב, שצריך טעם למה די בנר אחד על אביו ואמו, הרי חייב בכיבוד שלם לכל אחד ואחד. ותירץ על פי מה שכתב בכלבו (סי' סח) בשם ה"ר אשר [שהוא מקור דברי הרמ"א], ונהגו להיות כל אחד מדליק במקומו נר או פנס ביום כיפור לכפר על אביו ועל אמו, כי כבוד הוא להשי"ת, וכן אמר (ישעיה כד טו) 'באורים כבדו ה'', אמר הקב"ה הדליקו לפני נר שאשמור נשמותיכם שקרויה נר. הרי שהכפרה על אב ואם בהדלקת נר, הוא בזכות שמכבדים את ה' באורים, וזו היא התועלת שמגיע לנשמות אב ואם בהדלקת נר שמדליקים לכבודו יתברך, ודי בנר אחד כמו שכתב הדליקו לפני נר, וזהו זכות לאבות.

