קדירה ששהתה י"ב חודש

בגמרא מבואר שכל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חודש.
ועל פי זה נתבאר בסוגייתנו שתולעים ששהו י"ב חודש אין איסור באכילתם, כיון שאין בהם עצם ואינם מתקיימים.
וכן נפסק להלכה (שו"ע יו"ד סי' פד ס"ח) שכל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכלם עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת, אבל אם שהה הפרי י"ב חודש אחר שנעקר, אוכלו בלא בדיקה, שכל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חודש.
ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' פ) נשאל בדבר מרקחת שנפלו לתוכה נמלים רבים שאי אפשר לברור אותם מתוכה, ועברו עליה שנים עשר חודש, והשיב שהיא מותרת, שמה שאמרו שכל דבר שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש כוונתם שאינו מתקיים לא חי ולא מת, ואין דנים אותו כשרץ מת האסור באכילה, וכמו שמוכח ממה שהתירו לאכול את התמרים ששהו בהם התולעים י"ב חודש.
ובשו"ת חכם צבי (סי' עה, פ) כתב, שגדר הדין הוא, שאף על פי שהבעל חי נמצא לפנינו ורואים אנו שאינו עפר, מכל מקום נידון הוא כעפר מאחר ששהה י"ב חודש, ומחמת כן גופו וממשו מותר באכילה. ולמד מכאן שכל דבר מאכל מתקלקל אחר י"ב חודש ונחשב הוא כעפר ודיני האיסור שלו פוקעים, ולכן כתב לענין קדרה של ברזל שבישלו בה חמץ שנתיים ימים קודם פסח והיתה נקיה, ואחר עבור שתי שנים בישלו בה בפסח, ותלמידיו של החכם צבי סברו לאסור את מה שהתבשל בקדירה זו כדין מאכל שהתבשל בקדירת חמץ. אך החכם צבי אמר להם שטועים הם, שאם כדבריהם אף אם בישלו בקדרה אחת זה אלף שנים חמץ ואחר כך בישלו בה בפסח יאסר התבשיל, וזה דבר שאין הדעת סובלתו. אלא ודאי יש שיעור לדבר, והוא אחר שנים עשר חודש כמו שמוכח בסוגייתנו, ואחר כך ריחם פג וטעמם נמר ואין בהם טעם כלל והרי הם כשרופים. ולמעשה כתב החכם צבי שלכתחילה לא מלאו לבו להתיר לבשל חמץ בקדירה שעברו עליה י"ב חודש, אבל בדיעבד אם בישלו הרי הוא מורה להתיר התבשיל שנתבשל בה בפסח.
אמנם רוב הפוסקים חלקו על פסק החכם צבי, ובראשם מחותנו הפנים מאירות (ח"א סי' כג, כד). ובשדי חמד (אסיפת דינים, חמץ ומצה סי' ז אות ג) האריך והביא את כל דעות המתירים והאוסרים, ובסיום דבריו כתב, ולי הדל קשה לסמוך על פי איזה המצאה, בפרט בדבר ששלמים וכן רבים מהאחרונים נוקטים להחמיר. ומכל מקום בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מו) כתב לענין משפחה שהשפיעו עליה שיאכלו כשר והיו להם כלים יקרים מפארצעלאיין שהשתמשו בהם למאכלות אסורות אך במשך י"ב חודש כבר לא השתמשו בהם, ויש סוברים שכלים אלו דינם ככלי חרס ואין הגעלה מועלת להם, וכתב באגרות משה להתיר בצירוף הפסד מרובה ותקנת השבים להקל ולסמוך על יישון י"ב חודש בצירוף הגעלה ג' פעמים.