קיבל לשמור שטרות כסף והניחם בארנקו
בסוגיין מבואר ששומר חינם שקיבל פיקדון לשמור והוא נאבד או נגנב, עליו להישבע שהוא לא פשע בשמירה ומתוך כך החפץ נגנב או אבד, ואם הוא פשע עליו לשלם למפקיד את שוויו של החפץ.
החתם סופר (שו"ת, חו"מ סי' צז) נשאל, באדם שקיבל מרגלית משותפו והניחו בתוך כיסו התפור בבגד יחד עם המרגליות שלו, ואחר כך מצא שניתקו חוטי התפירה ונאבדו כל המרגליות.
והשיב, שהדבר נחשב לפשיעה, כיון שיש להניח שכבר היה קרע קטן לפני כן והוסיף ונקרע אחר כך, ופשע השומר במה שלא עיין קודם לראות אם החוט אינו נקוב, או שעל ידי כובד המרגליות שהניח שם יותר מדאי נקרע הכיס, ואף שגם את המרגליות שלו הוא הניח באותו מקום, בשלו רשאי הוא לעשות מה שירצה, אבל אין הדבר פוטרו מלשמור על החפץ שקיבל במקום שמור היטב.
וכן בשואל ומשיב (שו"ת, מהדו"ג ח"ג סי' מז) כתב, לענין אדם שקיבל שטר לשמור עבור משכון, והניחו בתוך ארנקו בין מעותיו ושטרותיו ונאבד השטר, שנחשב הדבר לפשיעה כיון שהיה לו להניח את השטר שקיבל בתוך תיבה נעולה, ואין זה מועיל מה שהניחו בתוך שטרותיו, וכתב שכן מוכח מדברי השו"ע (חו"מ סי' רצא סי"ד).
ומתוך כך יצא לדון בפתחי חושן (פ"ב ס"ק יז), שאדם שקיבל לשמור שטרות כסף וכדומה אפי' בחינם, אין לו להניחם בתוך ארנקו אף ששם הוא נוהג לשמור על כספו, וכתב שמדין הגמרא (ב"מ מב.) כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, וכן נפסק בשו"ע (שם סט"ו). אולם כיום אין המנהג להניח כספים בתוך הקרקע, ולכן אין השומר צריך לטרוח ולהטמין הכספים שקיבל בתוך הקרקע, אבל מכיון שדרך בני אדם להפקיד כספים בבנק, יתכן שחזר דין השמירה שצריך להפקידם בבנק.
וכתב עוד (פ"ה ס"ק נה), שיכול להפקיד את הכספים שקיבל מחבירו לשמרם בחשבון הבנק שלו, ואין צריך לפתוח חשבון מיוחד, ואף על פי שמשתמש בכסף שבבנק, וגם נהנה במה שמונח יותר כסף בחשבונו, אין זה בגדר השתמשות בכל הנוגע להלכות אלו, אמנם אם משתמש בכל הכסף ואינו משאיר יתרת זכות כנגד דמי הפיקדון, אף על פי שיש לו זכות למשיכת יתר, נראה שהוא כמשתמש במעות הפיקדון, שסוף סוף נהנה במה שאינו משלם ריבית על יתרת החובה כנגד דמי הפיקדון.
ובתרומת הדשן (סי' שלג) כתב לענין שמירת כספים, שאם הניח הפיקדון במקום שאין עולה על דעת הגנבים שמוטמן שם כספים, נחשב הדבר לשמירה טובה ואין זו פשיעה.
