תפילין של יד במי שהורגל להשתמש בשמאל

בדברי יואל (או"ח סי' ג) נשאל, בדבר מי שנולד ככל אדם השולט בימינו, אך בהיותו ילד בן שנתיים נשפך לו חמין על זרועו ונכוותה ידו הימנית, ואחר טיפול של כמה חדשים נתרפא הפצע ונשארה לו צרבת על רוב זרועו, ועל ידי זה נחלשה ידו הרבה, ולמרות שניסו להרגילו לאכול ולכתוב בימין היה אוכל וכותב בשמאל כאיטר, וכשהגדיל הסתפקו באיזה יד יניח תפילין, אם דינו כאיטר כיון ששולט בשמאלו ויניח תפילין בימין כל אדם, או שמא כיון שנולד ככל אדם ונעשה איטר רק מחמת חולי בימינו, אינו נידון כאיטר, וצריך להניח תפילין בשמאל כל אדם.
ושורש הנידון, במה שהביא במגן אברהם (סי' כז סק"ט) בשם המרדכי (הל' תפילין יג ע"ג), שנחלקו הראשונים במי שהרגיל עצמו לעשות איטר אם דינו כאיטר שנולד כך, וכתב בדגול מרבבה שאף החולקים וסוברים שאינו נידון כאיטר, הוא כיון שהרגיל עצמו כך מרצונו, וכיון שמרצונו עשה כן אין זה כלום, אבל אם מן השמים הרגילוהו כיון שנולד לו חולי בימינו וניטל ממנו הכח, ולכן צריך לעשות כל מלאכתו בשמאל, בודאי דינו כאיטר גמור. אך בפרי מגדים (סי' תרנא א"א סק"י) משמע שחולק על הדגול מרבבה, וכמו שכתב בביאור הלכה (סי' כז ס"ו ד"ה ואיטר), אלא שמכל מקום הכריע שאפשר לסמוך על הדגול מרבבה, כיון שאפילו כשהרגיל עצמו מרצונו העיקר כדעת הסוברים שנחשב איטר.
והרב השואל צידד, שמחלוקת הראשונים שבמרדכי תלויה במחלוקת האמוראים בגמרא (מנחות לז.), בטעם הדבר שהנחת תפילין היא בשמאל, ר' נתן אומר שלמדוה ממה שהוקשה קשירת התפילין לכתיבה, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון שקשירה בימין הנחה בשמאל היא. ורב אשי אמר 'ידכה' כתיב (שמות יג טז), ודורשים כאילו נכתב 'יד כהה', שהיא בשמאל. ולדעת ר' נתן הולכים אחרי היד שבה כותב עכשיו בפועל, ואם הרגיל עצמו לכתוב בשמאל צריך לקשור בה את התפילין ולהניחם על יד ימינו, אך לדעת רב אשי הולכים אחרי היד שהיא כהה בעצם, וכיון שבעצם יד שמאלו היא הכהה, מניח עליה תפילין, אף על פי שהרגיל עצמו להשתמש בימין, שההרגל אינו משנה את הגדרת היד הכהה. ועל פי זה כתב השואל, שצדקו דברי הדגול מרבבה, שמי שנחלשה יד ימינו מחמת מחלה ונעשתה על ידי כך יד כהה באמת, וידו השמאלית נהיתה היד החזקה, הרי הוא מניח את התפילין על יד ימינו הכהה לדברי הכל.
ודחה הדברי יואל סברא זו מכח סוגייתנו, שאין לומר שעל ידי שנחלשת יד ימין נעשית יד שמאל חזקה ביותר, שלפעמים הוא להיפך, שהרי בסוגייתנו נחלקו רבי ורבנן במי ששולט בשתי ידיו אם הוא מום הפוסל בכהנים, רבי פוסל, משום שסובר שהסיבה ששולט בשתי ידיו היא כיון שהוכחשה ידו הימנית, וחכמים סוברים שאינו מום משום שהסיבה ששולט בשתי ידיו היא כיון שנוספה בריאות בידו השמאלית. ואם נאמר שבכל האופנים שיד ימין נחלשת מתחזקת היד השמאלית וכן להיפך, הרי אין שום מקום למחלוקתם, כיון שגם אם בתחילה נוספה בריאות בידו השמאלית, הרי מתוך כך נחלשה אחר כך ידו הימנית, והרי זה מום. וכתב שאין להאריך בדבר זה התלוי בענייני טבעיות שאין אנו בקיאים בהם כל כך, ועכ"פ זה ודאי שלא כל העניינים שוים.