אכל פרי ונודע לו אח"כ שהיתה בו תולעת

בשו"ת שיבת ציון (סי' כח) מחדש, שהאוכל פרי שהיו בו תולעים באופן שלא היה עליו חיוב לבדקו, אין זה נחשב לו איסור כלל, כיון שהוא מתעסק באכילת הפרי, ומתעסק מותר.
ולמד זאת מדברי רב הונא בסוגייתנו שאין לסנן שיכר בקשין בלילה, שמא יפרוש השרץ מהמים על הקשים ואח"כ יפול לתוך השכר, ופירש רש"י (ד"ה באורתא, וקעבר) שכיון שרחשה התולעת והלכה קצת על הקשין נעשית שרץ הארץ ואסורה, וחוששים שלמחר כשיראה התולעת בתוך השיכר יסבור שלא יצאה מן השיכר, ויתירה לעצמו כדין תולעת המים שלא פירשה מן המים שהיא מותרת.
ולכאורה מדוע נקט רש"י שהחשש הוא שיראנו בתוך השיכר, הלא אף אם לא יראה התולעת הרי הוא עובר על איסור תורה בשוגג, אלא מוכח שמשום חשש שישתה השיכר עם התולעת בלי כוונה לא היה רב הונא אוסר, כיון שאף אם תיפול התולעת לתוך הכלי והוא ישתה ולא יראה התולעת אין לו איסור בכך, שכיון שהוא מתעסק בשתיית השיכר שהוא היתר, ושותה גם התולעת בלא ידיעתו הרי זה דבר שאינו מתכוין. אך היתר זה שייך רק בתולעים שיש לומר שפגומים הם, אבל באיסור שאינו פגום כמו חֵלב, מפורש הדין במסכת סנהדרין (סב:) שמתעסק חייב כיון שמכל מקום הוא נהנה מן האיסור.
אך הוסיף, שאין בסברא זו היתר להימנע בכלל מבדיקת תולעים, כיון שהאוכל דבר שידוע ששכיחים בו תולעים, מאחר שמוטל עליו לחשוש שיש כאן תולעים ואינו בודק, הרי הוא נחשב כמתכוין לאכול גם התולעים, ורק בדבר שאין בו חשש תולעים כשיכר שכבר סיננו ולא עולה על דעתו כלל לחשוש שיש כאן תולעים, אזי באכילתו הוא נחשב מתעסק לענין התולעת.
כיוצא בזה כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' רי), שמי שאכל פרי שאין דרכו להתליע במחובר ולא היה צורך לבדקו מן התולעים, ואירע שהיתה בו תולעת, כי כאשר אכל קצת ממנו ראה שנשארה בו חצי תולעת, אין הוא צריך כפרה, כיון שהוא אנוס גמור ואין דנים אותו כשוגג, ומכל מקום צריך הוא להצטער ולהתוודות על שבא לידו דבר כזה, כי בעל נפש יחמיר לעשות כפרה גם על אונס. ובשו"ת רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סי' ה) הוסיף, שאף אין לו לחשוש שנפשו נטמאה בטומאת שרצים, כיון שאין רשות לכח הטומאה ליכנס בו כשהוא אנוס, עיי"ש.
ובאמרי בינה (יו"ד הלכות בשר בחלב סי' ד) הביא סברת שו"ת שיבת ציון הנ"ל, וכתב עוד שהוגד לו בשם גדול אחד שהגדיל יותר ללמד זכות אף על האוכל פרי ששכיח בו תולעים שהוא נחשב מתעסק ופטור [ואילו השיבת ציון כתב כן רק לענין דבר שאין בו חשש תולעים]. והאמרי בינה חולק על דבריהם, וסובר שלגבי אכילה אין היתר של מתעסק, שהרי מצינו לגבי איסור חלב שהמתעסק חייב, ומה שאמרו הטעם 'שהרי נהנה', אין הכוונה דווקא שהיתה לו הנאה ולמעט שרץ שאין האוכלו נהנה [וכמו שחילק בשיבת ציון], אלא רוצה לומר כל שנכנס לגופו דרך אכילה, כלומר שהחילוק בין מתעסק בחלבים לבין מתעסק בשאר עבירות, שבאכילה האיסור נכנס לתוך גופו ולכן חייב גם המתעסק, מה שאין כן המתעסק בשאר הנאות כגון שסך גופו באיסור. וא"כ בכל אכילה שאסרה התורה ואכלו כמתעסק עשה איסור תורה כיון שנכנס לגופו. [אולם ראה באתוון דאורייתא (כלל כד) שביאר שהכוונה דווקא משום שנהנה, והיינו שכל מתעסק פטור משום שאין המעשה מתייחס אל העושהו וכאילו נעשה מאליו, מלבד בחלבים ועריות שאין האיסור עצם המעשה אלא ההנאה, ועל כן אף שאין המעשה מתייחס אליו כיון שעשאו בדרך מתעסק, מכל מקום כיון שעל כל פנים נהנה, חייב, שהאיסור הוא ההנאה והרי נהנה].
עוד כתב באמרי בינה, שנדחים דברי השיבת ציון על פי תשובת הגאון רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סי' ח), שנשאל על מי שאינו יודע שהוא עושה דבר איסור אם מחויבים להפרישו. וכתב שנראה לו דבר חדש שמתעסק ג"כ נקרא עבירה, אלא שלא חייבה התורה חטאת על עבירה זו. וא"כ בודאי יש לבדוק הפרי כדי שלא יכשל אף כשהוא מתעסק באכילת היתר. אמנם המקור חיים (או"ח סי' תלא) חולק על חידושו של רבי עקיבא איגר וסובר שהמתעסק אינו עובר עבירה כלל.
יש לציין מה שהובא באחרונים מספר אחיזה בעקב על שו"ת רבי עקיבא איגר, שר' ישראל סלנטר שלח לרבי עקיבא איגר את השאלה למה חייבים לבדוק תולעים, הרי אפילו אם יש תולעים לא יהא אלא כמתעסק. והתפלא ר' ישראל סלנטר שלא קיבל תשובה ממנו, ושנים לאחר מכן פגש את בנו רבי שלמה איגר ושאלו למה לא השיבו אביו, וענה לו רבי שלמה איגר, כי תשובה זו שבספר שו"ת רבי עקיבא איגר סימן ח' ערך אביו בקבלת שאלתו, אך לא שלחה אליו היות ובאותם הימים בעירו של ר' ישראל היה המרא דאתרא ר' הירש סלנטר שהיה נקרא ר' הירש בעל התוספות מחמת חריפותו ובקיאותו בתוספות, והיה חושש מפני כבודו שלא להשיב שאלה שבאה מתושב עירו, ולאחר כמה שנים כששוב נשאל אודות ענין זה משואל אחר, העתיק תשובתו זו שבאמת היתה ערוכה עבור שאילת רבי ישראל סלנטר, ואף שבתשובה זו לא הזכיר רבי עקיבא איגר את נידון התולעים, אבל בתשובתו שמתעסק הוא רק פטור מקרבן אבל עובר עבירה הוא מיושב הקושיא, שלכן צריך לבדוק הפירות מתולעים כדי שלא לעבור עבירה באכילת תולעים אף כשהוא מתעסק.
והרבה הרחיבו האחרונים בענין זה, ראה שו״ת אמרי יושר (ח"ב סי׳ ה), שו״ת אבני נזר (או"ח סי' רנא, יו׳׳ד סי' פא), שו"ת ארץ צבי (ח"א סי' פח), שו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סי' לז), מנחת שלמה (ח"א סי' ו, מהדו"ת סי' סג), להורות נתן (חי"ב סי' סא), משנה הלכות (ח"ב סי' צב) ותשובות והנהגות (ח"ד סי' קצ).
ובשו"ת הסבא קדישא (אלפאנדרי, ח"ג יו"ד סי' יז) האריך בתשובתו אודות מי ששאל מים מחבירו ושתה בלי בדיקה בחושבו שחברו סיננם ונודע שלא נבדקו כלל, אם צריך כפרה. עיי"ש.