אפיית חלות שבת בבית כדי שלא יהיו במשקל
בתורה לשמה (שו"ת סי' קלז) דן בשנים שעשו עיסה למצת מצוה של ליל פסח בשותפות, ורוצים לחלק את המצות אחר האפיה על ידי משקל, כיון שאין המצות שוים בכמותם. ואמר להם חכם אחד, שמאחר שזו מצת מצוה טוב לנהוג בה טובת עין, ויחלקו אותה לפי אומד הדעת בלא משקל, וימחלו זה לזה על העודף. והשיבו לו שענין זה של טובת עין אינו נוגע למצת מצוה עצמה, שנאמר שבשביל חיבוב מצוה יעשו כן, אלא דבר זה נוגע בין אדם לחבירו, שהם מוותרים זה לזה ואין האחד חושש אם יגיע לחבירו בחלקו יותר ממנו, אבל לענין מצת מצוה עצמה אין הבדל בכבוד שלה אם ישקלנה במשקל או יקחנה באומד הדעת.
ודן אם יש טעם בדברי החכם הנזכר, או אם האמת כאותם אשר השיבו על דבריו.
וכתב שבסוגייתנו יש שורש לדברי החכם, שלא היו מודדים את חביתי הכהן גדול במשקל כיון שהמשקל נאמר בקללה, ולכן יפה יעץ להם לחלק ביניהם מצת מצוה ביד באומד ולא בכלי המשקלות, ובודאי יש בזה חיבוב מצוה.
וכתב שמכאן יש ללמוד, שאותם בעלי בתים שיש להם יכולת לעשות עיסה בביתם ולאפות אותה ללחמי שבת, ועם כל זה מחמת עצלותם אינם עושים כן אלא קונים לחם אפוי מן השוק מנחתום ישראל, הנה מלבד מה שבזה הם מפסידים את מצות הפרשת חלה שהיא מצוה יקרה, יש להם גם חסרון זה שיביאו לחמם במשקל, כי הנחתום שוקל ונותן להם. משא"כ אותם שטורחים לכבוד שבת ועושים העיסה בביתם, הם מרויחים מצות הפרשת חלה שמקיימת האשה בעלת הבית בעצמה, וגם יהיה הלחם נקי יותר ובפרט במקום ששכיחים תולעים במים ויתושים באויר, וגם ינצלו מהחשש שבמשקל, ועליהם תבוא ברכת טוב.
ובעיקר מעלת אפיית חלות לכבוד שבת בבית, כתב בביאור הלכה (סי' רמב ס"א ד"ה והוא) שכבוד שבת הוא לאפות אותם בבית, ובעונותינו הרבים התחילו כמה נשים בזמן הזה להשבית את המנהג שהיו נוהגים מימי קדם לאפות החלות בבית, וקונים מן האופה, ולא טוב הם עושים, שמקטינים בזה כבוד השבת.
וכתב באור לציון (שו"ת ח"ב פמ"ז אות א) שדברי הביאור הלכה נאמרו רק בזמנו, שהפת של האופה היתה לחם רגיל, ובבית היו אופים לחם משובח, ולכן כתב שכבוד שבת הוא לאפות בבית. אבל בזמן הזה שיש חלות מיוחדות לשבת במאפיות, והם מיוחדות בטעמן, מקיימים בהן כבוד שבת כראוי ואין צריך לאפות לבד בבית.
ובמשנה הלכות (שו"ת חט"ו סי' צה) חלק עליו, וכתב שהטעם שכבוד השבת הוא באפיה בבית, אינו משום שבזה החלות מעולות בטעמן, אלא כבוד שבת הוא במה שאופים בבית ומכבדים את השבת, וכמו שאמרו (קידושין מא.) מצוה בו יותר מבשלוחו והאמוראים היו עושים בעצמם תבשיל לכבוד שבת. והנשים שאינן אופות לכבוד שבת ואינן טורחות לכבד את השבת חסר להן בכיבוד השבת, אפילו אם יקנו חלות כצפיחית בדבש. והוסיף עוד, שבגמרא (להלן קג:) מבואר, שהסומך על הפלטר הוא מהדברים שנאמרו בתוכחה, והרי מבואר בסוגייתנו שדבר שנאמר בקללות אין ראוי להשתמש בו בקדושה, ואם כן אין ראוי להשתמש למצות שבת בחלות שנקנו מן הפלטר.
