החזן אומר כהנים עם קדושיך
כתב הבית יוסף (או"ח סימן קכז ד"ה אבל) בשם האבודרהם (שמונה עשרה עמ' קטו) בשם ה"ר יוסף קמחי, שאין לומר כהנים עם קדושיך, כי הכהנים אינם נקראים עם, וגם אין לומר כהני עם קדושיך, כי אינם כהני ישראל אלא כהני ה', אלא הנכון לומר כהנים בעם קדושיך, וכתב האבודרהם שנראה שיכול לומר כהנים עם קדושיך, כמו שאומרים בוידוי יום הכיפורים 'ובני אהרן עם קדושיך', וכן הוא בסדרי רב עמרם (סדר נשיאות כפים סי' סד) ורבינו סעדיה, והוסיף הבית יוסף שכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות תפילה, וכן נהגו.
ובמג"א (שם סק"ג) הקשה שהרי בסוגייתנו מבואר שהכהנים אינם נקראים עם, ולכן כהן ששחט בהמה פטור מלתת מתנות כהונה [וכן הקשה החיד"א בשער יוסף (הוריות ו:), ונשאר בקושיא]. ותירץ שעם לבד אינם נקראים, אבל הם נקראים עם קדושיך.
וכן תירץ בכנסת הגדולה (הגב"י אות י) שכשכתוב עם לבד הרי זה אינו כולל את הכהנים, אבל כשאומרים עם קדושיך הרי זה כולל גם את הכהנים.
וכתב הרמ"א (או"ח סי' קכח ס"י) שהחזן אומר אלהינו ואלהי וכו' עד מלת כהנים, ואז אומר כהנים בקול רם, וחוזר ואומר עם קדושך כאמור בלחש, וכן נוהגין. וכתב המשנ"ב (ס"ק לו) שהש"ץ אומר עם קדושיך כאמור, ומה שנוהגין באיזה מקומות שהכהנים אומרין עם קדושך טעות הוא.
כמו כן ציין ברבבות אפרים (ח"ו סי' נז ו) שיש סידורים שכתוב בהם שהקהל עונים 'עם קדושיך כאמור', והוא טעות שהמשנה ברורה כתב שהחזן אומרו, ולא ידוע מאין נלקח המנהג שהעם אומרים.
יש לציין שהטור (שם) הביא בשם ר"ת שאין לחזן לומר אלוהינו וכו' כיון שהוא הפסק, וכן היה נוהג הגר"א (מעשה רב סי' קסח).
וכתב בתשובות והנהגות (ח"ב סי' קי) שלשיטה זו צריך למנות אחד שיקרא כהנים, ולא שאחד מהציבור יקרא מעצמו, שהגרי"ז מבריסק זצ"ל הוכיח שהקריאה כהנים היא מעיקר הדין, ואם לא קראו כהנים הרי זה מצוה מדרבנן ולא מדאורייתא, ומבואר בביאור הלכה (סי' קכח ס"ב ד"ה או אם) בשם המאירי (מגילה כד: ד"ה אין מעלין) שהחיוב על הכהנים לעלות הוא דווקא כשהציבור מצווין אותו בכך, או הש"ץ שהוא כציבור, ולכן צריך שהציבור ימנו אחד שהוא יאמר לכהנים, וכן במעשה רב (שם) כתב שהחזן העוסק בצרכי ציבור [-הגבאי] הוא יקרא כהנים.
