לא כתב בי"ה שמ"ו בראש עמוד בספר תורה האם צריך לתקנו
כתב הרמ"א (יו"ד סי' רעג ס"ו) יש סופרים שמדקדקים שבתחילת ששה עמודים מהספר תורה יהיו האותיות בי"ה שמ"ו [ב' בראשית, י' יהודה אתה, ה' הבאים אחריהם, ש' שמר לך, מ' מה טבו, ו' ואעידה בם] ואין לדקדק בכל זה, ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו.
והביא הב"י (ד"ה כתבו התוס') בשם המרדכי סוף מנחות (הלכות קטנות, יד: ד"ה כתב מהר"ם) שבאותיות בי"ה שמ"ו אפילו בדיעבד פסול אם לא נכתב בראש העמוד. מכל מקום סיים הב"י שאין נוהגים לדקדק בזה, ובש"ך (סק"ו) כתב שיש לדקדק בזה.
והנה באמרי יושר (שו"ת ח"א סי' א) נשאל, על ספר תורה ששכח הסופר לכתוב את אחד האותיות בי"ה שמ"ו בראש העמוד שבדיעבד זה כשר, ואפשר לתקנו על ידי טירחה מרובה אם זה נקרא בדיעבד. והביא השואל ראיה, שדבר שאפשר לתקנו על ידי טורח נחשב לבדיעבד, ששנינו במשנה (שביעית פ"ח מ"ז) אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שאם יפסל התרומה יפסל גם השביעית. ומבואר בזבחים (עו.) שבדיעבד אם נתערב אין עצה ומותר לבשלם. והקשה השואל, שהרי כתב הרמב"ם (שמיטה פ"ה ה"ד) שמעט ירק מותר לבשל בשמן של תרומה, וכתב הכסף משנה, שבירושלמי (שביעית פ"ח ה"ז) מבואר שגם לכתחילה מותר כיון שיכולים לאכלו מיד, ואם כן למה אמרה הגמרא שאם כבר נתערב אין מה לעשות ומותר לבשלו, והרי יש לו עצה שיבשל הכל, ויחלקם להרבה אנשים מעט מעט, וזה מותר אפילו לכתחילה. אלא על כרחך כיון שזה טורח לחלקם לכמה אנשים הרי זה נחשב לבדיעבד.
והשיב לו האמרי יושר, שבסוגייתנו מבואר שגם קדשים שמחלקם להרבה אנשים עדיין נחשב כמפסיד קדשים, שנאמר בגמרא שמעשר ושלמים שנתערבו זה בזה, אי אפשר להקריבם וירעו עד שיפלו בהם מום, והטעם שכיון שמספק צריך להביא את החזה ושוק של שני הקרבנות לכהן, אם כן ממעט באכילתם, שאם זה מעשר היה החזה ושוק נאכל לכל ישראל, אבל עכשיו שזה ספק יכולים רק הכהנים לאכלו. וקשה, למה לא יחלק את החזה ושוק מעט מעט לכהנים ויאכלו מיד, ובזה אין חשש שיבוא קדשים לבית הפסול, כמו שמותר לבשל מעט ירק בשמן של תרומה. וצריך לומר, שמה שהתירו בירושלמי לבשל מעט ירק עם שמן של תרומה, זה רק באופן שבעל הבית בעצמו יאכלנו, אבל דבר המתחלק לכמה כהנים אסור, שמא כהן אחד יתעצל מלאכלו מיד ויביאנו לידי נותר. ובעיקר הדין אם דבר שיש טורח נחשב לבדיעבד, מסיק בתבואות שור (סי' א סק"ג) שהכל לפי הטורח.
ובעיקר השאלה כשלא כתב בי"ה שמ"ו בראש העמוד, כתב שלא יתקנה, כיון שצריך למחוק בשביל זה כמה שורות ולקצר הכתב, ודעת השו"ע (שם סי' ערה ס"א), שאם שינה מפרשה פתוחה לסתומה לא ימחוק כמה שורות ויקצר הכתב אלא יגנוז את היריעה, וגם לשיטת הרמ"א (שם) שמותר לתקן, היינו רק בדבר שפסול בדיעבד וכדי שלא להצריך לגנוז יריעה התירו למחוק ולקצר הכתב, אבל הכא שלרוב השיטות הספר תורה כשר בדיעבד, וגם מלשון השו"ע משמע שהוא דבר קל, ולכן לכל השיטות אין לקצר הכתב עבור זה, וכל שכן שלא יגנוז את היריעה. ואף שבחכם צבי (סי' מה) התיר לגנוז יריעה כשירה כשיש נאה הימנה, היינו משום שמצוה להדר אחר כתיבה יפה משום 'זה אלי ואנוהו', אבל הכא לרוב הפוסקים אין צריך להדר עבור זה, ובפרט שיש פוסקים החולקים על החכם צבי וסוברים שאין לגנוז יריעה גם אם יש אחרת מהודרת ממנה.

