לאכול בשבת בשר צלוי

כתב השו"ע (או"ח סי' רנ ס"ב) שבשבת ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו. וכתב בשו"ע הרב (סי' רמב ס"ב) שבימי חכמי הגמרא היו מענגים את השבת בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין שמאכלים אלו היו חשובים עונג בימיהם, וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג. ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם. וכן כתב המשנה ברורה (סי' תקנב ס"ק כג) שבשבת אין חיוב לאכול בשר.
אמנם אף שאין חוב לאכול בשר, מצינו בפוסקים שיש בה מצוה, כמבואר בפתחי תשובה (יו"ד סי' יח סק"ט) בשם הבית יעקב, שמי שאינו אוכל בשר בשבת מבטל מצוה, וכן כתב המשנה ברורה (סי' שמא סק"ב) שמי שנדר שלא לאכול בשר, מתירים לו הנדר בשבת, כיון שמצוה לאכול בשר בשבת.
וכתב בלקט יושר (עמ' 66) בשם מהר"ר אהרן, רבו של התרומת הדשן, שמי שרוצה לשנות צלי של שבת לאכלו מבושל כי נהנה יותר ממבושל, או שזה טוב לו יותר מצלי יכול לעשותו מבושל, אבל אדם שטוב לו לאכול בשר צלי כמו מבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה. והביא ראיה מהמבואר בסוגייתנו שמתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל, והטעם דכתיב (במדבר יח ח) 'למשחה' והכוונה לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים. ופירשו התוספות (ד"ה אין) שודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר יכול לאכלו, אבל אדם שטוב לו צלי כמבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר.
כמו כן כתב בספר אוצר יד החיים (סי' תתרמה) בשם ספר ליקוטי ישר, שרבו המהרי"ו הקפיד שבשבת וביו"ט יהיה על שלחנו חריין, ואמר שזה כמו שלמים שהיו הכהנים צריכים לאכלו בחרדל.