חמצי ואיסור קטניות

בגמרא, כל מיני קטניות אין בהם משום ריסוק אברים, ואם נפלה עליהם הבהמה אינה בכלל נפולה כיון שנפרדים הם זה מזה ואינם נכבשים יחד, חוץ מרוביא, חימצי אין בו משום ריסוק אברים, חפצי יש בו משום ריסוק אברים. וכתבו התוספות (ד"ה קטניות) שכך הגירסא בכמה ספרים וכן גרס רש"י, ולפי זה נמצא שחימצי וחפצי אינם בכלל קטניות. וכתבו התוספות, שיש לומר שעיקר שם קטניות כולל גם אותם, אלא שכוונת הגמרא כאן ב'קטניות' היא לדברים דקים, כגון עדשים ואורז ודוחן.
והערוך (ערך הפצי) גרס 'כל מיני קטניות לא חיישינן לבד מחמצי והפצי', ולפי גירסתו חמצי והפצי הם בודאי בכלל הקטניות. ופירש שהפצי הם עפצים וחמצי אפונים. וכתב במוסף הערוך, שאם הפצי הם מין קטניות לא יתכן שיהיו עפצים, כי עפצים אינם מאכל ולא קטניות. ולדעת רש"י הפצי הם מין קטניות שאינו לא חלק ולא עגול ויש לו עוקץ והוא המובחר מכל הקטניות. ואם נאמר שאינם קטניות כגירסת התוספות בפירושם הראשון, יתיישב פירוש הערוך שעפצים הם, אך לא תתיישב גירסת הערוך בסוגייתנו.
והנה רבינו מנוח (ספר המנוחה הל' חמץ ומצה פ"ה) כתב בדבר אכילת קטניות בפסח, שאין בהם משום חמץ. והביא בשם ספר המנהגות שכתב שנהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים בפסח מפני שהן מחמיצים, ועל כן נקראים 'חימצי'. והיינו כגירסת הערוך וכפירוש השני בתוספות בסוגייתנו שחימצי הוא מין קטניות, ונקט שהטעם שקוראים להם כך הוא מפני שמחמיצים. וכתב רבינו מנוח על דבריו שלא מסתבר לומר שיהיה המנהג תלוי באיסור כלל, שאין בשום קטניות בעולם שום חימוץ, אלא מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד, שהרי כתוב (דברים טז יד) 'ושמחת בחגך' ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות.
ובשו"ת מנחם משיב (קירשבוים, סי' לג עמוד צה) הקשה על טעמו של רבינו מנוח שאין אוכלים קטניות מפני שאינם מאכל של שמחה, שאם כן גם בשאר ימים טובים היו צריכים להמנע מאכילתם ולא רק בפסח, והרי בכל המקומות נהגו לאכול קטניות בסוכות, ומפורש כן במשנה (ביצה יד:) שבוררים קטניות ביום טוב לאכילתם. וכתב בביאור דברי רבינו מנוח, על פי מה שכתב השערי אורה בספרו צפנת פענח על הגדה של פסח, שחמץ הוא מאכל שמצד עצמו יש בו באמת קלקול, והמצה היא ראויה יותר לאכילה בעצמותה, אלא שמחמת חסרון האדם ופחיתותו ערב לו החמץ יותר מן המצה, ומה שאסרה התורה חמץ בפסח הוא מפני שבפסח נשפעת קדושה כזאת אל האדם שמכחה נעשה האדם במדרגה שראוי לו לאכול מזון הנאות והראוי לו בעצם ולא לפי הערב והחביב לו, ולכן צריך לאכול מצה ולא חמץ. ועל פי זה כתב שגם מיני קטניות אין בהם מצד עצמותם ענין שמחה, וכדברי הרבינו מנוח, אלא שבשאר ימים טובים מי שרוצה לאכול אותם יכול לאכלם, שהרי כיון שרוצה לאכלם חביבים הם אצלו ויש לו שמחה באכילתם, ורק בפסח אסור לאכלם כיון שאז האדם במדרגה גבוהה שיש לו לאכול רק מה שראוי לו באמת ולא הערב והחביב, ולכן אין לאכול קטניות בפסח.
ועל מה שכתב בספר המנהגות שכל הקטניות קרואים על שם החימצי, הקשה במנחם משיב שזה אינו, ורק מין אחד של קטניות נקרא כך [וכתב בארץ חיים (סתהון, יו"ד סי' פד ס"ח) שהוא המין הנקרא בלע"ז גארוונסו"ס, ובלשון ערבי חומוס, ובלשון אשכנז ערביסי"ן], וגם הוא אינו ודאי אלא תלוי בשני תירוצי התוספות בסוגייתנו. וכתב שאולי כוונתו היא שהואיל ויש מין קטניות הנקרא חימצי והוא מתחלף בחמץ, גזרו מחמתו לאסור אכילת כל מיני קטניות. ועיי"ש שטעמים אלו דחוקים, ונראה יותר שעיקר הטעם לאיסור אכילת קטניות הוא מחמת חשש שמא יבואו להחליפם בחמץ ויבואו להתיר חמץ בפסח, כמו שכתב בהגהות רבינו פרץ לסמ"ק (סי' רכב, הו"ד בפרישה או"ח סי' תנג סק"ג), או כמו שכתב הטור (או"ח סי' תנג) ועוד ראשונים שמיני חמץ מתערבים בהם.