קניית פירות שביעית מגוי

בגמרא, אמר רבי אושעיא, ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני כספה וזהבה של ירושלים [שהיה בלשכה, והוא של הקדש ואסור לזרים, וכשלקחוהו הגוים ערבוהו עם זהובים. רש"י (ד"ה מפני)], עד שמצאו לו מקרא מן התורה שהוא מותר, שנאמר (יחזקאל ז כב) 'ובאו בה פריצים וחללוה' [משמע כיון שבאו פריצים חיללוהו נפק לחולין. רש"י (ד"ה וחיללהו)].
וכתב המהרי"ט (שו"ת, ח"א סוף סי' מג), שאף על פי שיש קדושת שביעית בפירות נכרים שגדלו בשדותיהם בשביעית [לפי דעתו וכן דעת הרבה פוסקים, ואכמ"ל], מכל מקום מותר לישראל לקנות ממנו את הפירות, ואין בזה משום איסור סחורה בפירות שביעית. וביארו האחרונים הטעם, כיון שאיסור הסחורה בפירות שביעית הוא רק על המוכר, ובאופן זה שהמוכר הוא גוי ואינו מצווה אין שום איסור.
וכתב המהרי"ט, שכשקונה מהגוי מותר לשלם לו מעות מיד, אף על פי שאין מוסרים דמי שביעית לעם הארץ, וכתב שני טעמים בדבר. והטעם השני הוא על פי המבואר בסוגייתנו שכספה וזהבה של ירושלים הותרו מקדושתם משבאו ליד גוים, מדין 'ובאו בה פריצים וחללוה', ואם דבר של הקדש פקעה ממנו קדושתו משבא ליד גוי, כל שכן שדמים אלו שבעודם ביד ישראל לא היתה בהם קדושה [כיון שלא היו חליפי פירות שביעית], לא תחול עליהם קדושה משיבואו לרשות גוי.
אך דעת הר"ש סיריליאו (ירושלמי שביעית פ"ט ה"ו, קנו: ד"ה לענין קנייתן), שכשקונה פירות שביעית מגוי נתפסים הדמים בקדושת שביעית כשבאים לרשותו, ולכן כתב לשלם לו בהבלעה כמו שאמרו לענין עם הארץ, שישלם יותר מעות על דבר אחר שאין בו קדושת שביעית, ואת פירות השביעית יקבל ממנו במתנה. ואם אינו יכול לשלם לו בהבלעה ישלם לו כדרכו, וכשיבוא לביתו יחלל את קדושת המעות הללו על דבר מאכל שלו. והחזון איש (שביעית סי' כה סק"ד) תמה מאוד על דברי הר"ש, שהתיר למסור דמי שביעית לגוי על דעת שיחללם אחר כך, משום שמה שניתן לחלל מעות של אדם אחר, הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו ואצל גוי זה לא שייך, שאין זה זכות לגוי, וגם אי אפשר לזכות עבור גוי, כיון שאינו בדין שליחות. ועוד, שיש לחוש שמא יפשע או יאנס ולא יחלל.
וכן דעת השל"ה (שער האותיות, אות קו"ף, ד"ה והנראה בעיני), שאסור לקנות פירות שביעית מהגוי בדמים, מאחר ששביעית תופסת דמיה ושניהם נשארים בקדושת שביעית, והפרוטה נתקדשה בקדושת שביעית, ואם תבוא פרוטה זו ליד ישראל יכשל בה בקדושת שביעית. וכענין הדין בחיטים שנתחמצו, שאסור למוכרם לגוי במקום שיש חשש שיבואו לישראל בפסח (שו"ע או"ח סי' תסז ס"א). וכל שכן שמטבע היא גלגל החוזר בעולם וסופה לבוא לידי ישראל ויכשל בה. ומסיק שכן שמע, שאנשי מעשה פה בירושלים היו נוהגים כן שלא לקנות מגוי.
והחזון איש (שביעית סי' י ס"ק יד) הסתפק, אם בקניית פירות שביעית מגוי נתפסים המעות בקדושת שביעית, ונקט שם, שאם נתפסים בקדושה אסור לקנות פירות שביעית מגוי בדמים, כיון שאסור למסור לו דמי שביעית. ובקונטרס סדר השביעית (שפירא, ס"ד) כתב בשם החזון איש, שמותר לקנות פירותיו של גוי אצל גוי ולשלם לו מיד, וכתב בדרך אמונה (שמיטה ויובל פ"ו ס"ק לז, נד) שכאן הכריע החזון איש כדברי המהרי"ט הנ"ל, שאין הדמים נתפסים בקדושת שביעית כיון שהם ברשות גוי, וכדין 'ובאו בה פריצים וחללוה'.
ואף לדעת המהרי"ט וסייעתו, שהקונה פירות שביעית מיד גוי לא קדשו המעות, זהו דווקא כשקנה אותם מידו של הגוי, אבל אם קנה פירות נכרים מיד ישראל ודאי קדשו המעות שהרי לא באו לידי פריצים שיחללוה. ומכל מקום אין צריך לחשוש בסתם מטבעות שבשוק שמא קדושים הם בדמי שביעית, שהולכים אחר הרוב, ורוב מעות אינם קדושים (דרך אמונה שם ס"ק לז).