תרנגולי 'פאווערעלעס' (-דורקינג)

בשנות תרצ"ד-תרצ"ה עלתה שאלה לפני פוסקי הדור בדבר כשרותם של עופות שבאו מקוהוט במדינת צרפת, ששמם 'פאווערעלעס', ובמקום ארבע אצבעות כמו שיש לכל עוף, יש להם חמש אצבעות. ודנו הפוסקים אם מחמת שינוי זה יצאו מכלל שאר התרנגולים וכיון שאין מסורת על אכילתם אסורים הם באכילה, או שמא אינם נחשבים בכך בני מין אחר, ומועלת להם המסורת שעל כל התרנגולים.
המנחת אלעזר (שו"ת, ח"ה סי' א-ב) עמד בראש דעת המחמירים, וכתב שייתור האצבע הוא שינוי גדול ומצריך מסורת.
והביא בשם שר אחד הפקיד על העופות בגלילות מדינתו, שכתב לו שאלו העופות ששם מיוחד להם 'פאווערעלעס' מקורם מקוהוט במדינת צרפת אשר שם הרכיבו וגידלו עופות האלו הבאים שם ממרחק.
וכיון שהם מין מיוחד וגם יש בהם שינוי הנראה שראשו בין ערפו וכיוצא, ופעם אחת הובא לפניו עוף כזה בשאלה והוא משונה מאוד וגם קולו איום ומשונה, והשר הנ"ל הביא פנקס גדול הנדפס בלשון טשעכיש המדבר בעופות אלו, ושם מצוירים רגליהם שיש להם חמש אצבעות והם שונים בכך מכל העופות שיש להם רק ארבע אצבעות, ומבואר שם מהותם ושהם מין בפני עצמו, ואם כן צריך להם מסורה, וכיון שמקורם בערי צרפת הרחוקים מיישוב בני ישראל אין מסורת על אכילתם ולכן אסור לאכלם.
ותלמידו הרה"ג ר' נטע שלמה שליסעל ז"ל ראב"ד מונקאטש בעמח"ס שו"ת נטע שעשועים חיבר בזה קונטרס ושמו 'דרך נשר' ובו אסף דעת האוסרים בזה, וכן אסרו בשו"ת חבצלת השרון (תניינא סי' כז) שאין להקל ולעשות מעשה בדבר שיש בו חשש איסור תורה ויש בו מתירים ויש אוסרים, וכ"כ בשו"ת מנחם משיב (קירשענבוים, ח"ב סי' ל) שהם חשובים כעופות שאין להם מסורה ואסור לאכלם, וכ"כ במטה ראובן (קליין, סי' קסד) לאסרם באכילה.
אך בשו"ת שארית ישראל (מינצבערג, יו"ד סי' ב) כתב שהאוסרים לא ידעו שבמדינת חלב [סוריה] יש עיירות רבות מאחינו בני ישראל הספרדים שתרנגולים אלו שכיחים אצלם הרבה, והובאו משם גם לירושלים, ואוכלים אותם בלי שום פקפוק. והביא דברי הקצין העליון הממונה על גידול העופות והדבורים שתחת ממשלת [האנגלים] יר"ה בירושלים שיחקור עליהם ממקור מקומם, והשיבו שאין הבדלים פיזולוגיים או אנטומיים בין העוף הנקרא 'פאוועראל' ובין הגזעים האחרים, מלבד שבגזע זה יש לעופות אצבע חמישית כמו אצל הרבה עופות אחרים כגון הדורקינג וכו'. והוכחה לכך שהם מין אחד היא ממה שיכולים לפרות ולרבות משאר גזעי תרנגולים.
ואחר שנשא ונתן בארוכה בפרטי הנידונים שבהם, כתב שיש לכאורה מקום לבעל דין לחלוק ולומר שגם אם שינוי בגודלו של אבר אחד אינו נקרא שינוי, מכל מקום בעופות אלו שיש יותרת אבר, שיש להם חמש אצבעות ולא ארבעה, הרי זה שינוי. והביא ראיה מסוגייתנו שאין לומר כן, שמובא בגמרא שהובאה לפני רב אשי ריאה עם יותרת בריאה, וסבר להטריפה, אמר לו רב הונא מר בר אויא שכל בהמות הבר יש להם כך וקוראים לזה הטבחים עינוניתא דוורדא. וכתבו התוספות (ד"ה כל הני) בשם רבינו אפרים, שעל יותרת אחת לא היה רב אשי סבור להטריף ולא היה רב הונא אומר שלכל בהמות הבר יש כך, שהרי לכולן יש כך, אלא ודאי אפילו על שנים אמר שכשירה משום שעיזי הבר יש להם כך. וכן הראה לנו המציאות שבחיות השדה ובופי"ל אקסי"ן יש לכולן שתי וורדות ומכשירים אותם. ומוכח שאף על פי שיש להם וורדא יתירה הרי הם חשובים מין אחד ואין זה שינוי, וכמו כן בעופות אלו, הגם שלכולם יש אצבע יתירה אין זה חשוב שינוי.
וכדעה זו להתירם כן כתבו גם בשו"ת חזון נחום (ח"א סי' נז) ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סי פט) [אך למעשה חוכך בדובב מישרים להחמיר, וע"ע בשו"ת חזון נחום קונטרס דברתי בחזון (פרפר כב)]. וכ"כ בשו"ת יגל יעקב (יו"ד סי' יח-יט). והרה"ג ר' יואל כ"ץ אב"ד ערדעד בעמח"ס טירת כסף ושו"ת פרדס רמונים חיבר קונטרס מיוחד בשם 'כנפי נשר' [נדפס בסוף ספר שו"ת מהר"ף שוסבורג], וכתב שם שכן דעת המהרי"ץ דושינסקיא, ובעל לחם שלמה משימלוי, ובעל שו"ת מהרש"ג, והגה"צ ר' העניך פאק ראב"ד קאשוי, והגאון מרוגאטשוב ובעל יד חנוך מסאסוב.